12.7.20
הלכתי אתמול להפגנה הגדולה
ובעודי מתקרבת לכיכר העיר
שמעתי ברמקולים את זה השיר
של להקת תיסלם מלפני כך וכך שנה,
וחשבתי לעצמי ששום דבר לא השתנה...
הלכתי אתמול להפגנה הגדולה
וראיתי שם את פרצופה של המדינה
מכוסה במסכה,
ולאוו דווקא מחמת המגפה
אלא מחמת הזעם הכבוש
שגם המסכה לא מצליחה להסתיר ולהסיר
מפרצופם של האנשים
שמילאו את כיכר העיר
וכשברקע פורץ לו השיר משנות התשעים
והמסכות נראות על כל הפנים
חשבתי לעצמי, שעל כל פנים,
מעל פני המנהיגים
כדי לראות את המסכות
של מנהיגי המפלגות
צריך עין חדה מאוד והטיית אוזן
לראות ולשמוע את כל ההבטחות,
ולא להאמין עד כמה גדול החידלון
נפוח ואדום וחלול כמו בלון,
כי עד שלא נראה
אותם מקצצים בבשרם ושולחים הביתה
את השרים בלי תיק, לשם התחלה,
כדי שחלילה וחס לא תשוב להישמע
המילה חרטא כהשלמת הכנסה..
מנהיגים תנו דוגמה!
כדי שפרצופה של המדינה
לא יעתיק מהשרים בלי תיק!!