"באין חזון יפרע עם"

27.7.20

(באין חזון יפרע עם"  (משלי כ"ט, פסוק י"ח"

כשמישהו או מישהי באים אלי לתהליך שינוי, השאלה הראשונה שלי אליהם כמאמנת, היא: "מה קורה עכשיו?" השאלה השנייה: "ולהיכן תרצה להגיע?" ולאחר מכן, אני מבקשת: "תתארו לעצמכם שכבר הגעתם להיכן שתרצו להגיע. איך זה מרגיש? מה אתם עושים שם, מה רואים, מה שומעים, מה מרגישים, עם מי אתם שם, היכן זה, מה אתם אומרים לעצמכם בדיבור הפנימי שלכם, מה אתם שומעים מהסביבה בחוץ, מה אתם מאמינים על עצמכם עכשיו?" וכך הלאה. זה, תורת ה 'נ.ל.פ' על קצה המזלג. הגדרת מטרה אימונית, אך גם ההגדרה המאוד ראשונית של חזון

"לפי ויקיפדיה, חזון הינו: "מבט צופה פני עתיד

ב - 'נ.ל.פ' גשטאלט, ההגדרה של חזון כ - 'מבט צופה פני עתיד' מקבלת מימד עמוק ורב רבדים. מימד רגשי, שמחלחל בתוכנו ומתווה לנו דרך עתידית. חזון הינו חלום העל שלנו. מושא ליבנו ותשוקותינו. זהו הלפיד, המאור הגדול, שיאיר לנו את הדרך ויעניק לנו את היכולת להתניע ולהניע, להקצות את המשאבים, הכלים והאנרגיה ולמצוא בעצמנו את החוזקות הנדרשות כדי להתגבר על המהמורות הצפויות לנו בדרך להגשמת החלום. זהו  גם מה שנקרא בלימודי מאסטר 'נ.ל.פ' "מסע הגיבור". אבל זה כבר במאמר אחר. עתה נתמקד בחזון. 

ולמה אני מספרת לכם את כל זה? כי כמו שחזון הינו לפיד, מאור אישי לכל אחד ואחת מאיתנו,  ומשפיע עלינו ועל הסביבה הקרובה לנו, כך חזון אמור להיות הלפיד והאור שבנפשו של כל ארגון, עסק, קהילה, ומעל לכל, מדינה ומנהיגות. חזון למדינה הינו הרוח הנושבת באפה, מטרת העל הנעלה, מרוממת הרוח שיש לשאוף אליה וששווה להקדיש עבורה את משאבנו האישיים, הרגשיים, ההווייתיים והחומריים. כל זאת כדי ליצור סיפור משותף, אתוס, מקור תקווה ואור, שיהווה בסיס איתן לטיפוח, קידום ושגשוג המדינה ואזרחיה.

אלא שהאירועים שאנו עדים להם בימים האלה בשבוע שלפני תשעה באב, ובשבועות האחרונים של ההפגנות הסוערות ברחבי הארץ, מזכירים לי יותר הפסוק הידוע מספר משלי, פרק כ"ט: "בהעדר חזון יפרע עם

האם תוכלו לתאר לעצמכם שמדינת ישראל הייתה קמה לולא קם מנהיג אחד, בעל חזון ענק, מטרת על נעלה, שהאמין בכל מאודו וחזה בדמיונו כיצד יכולה לקום כאן מדינה? מדינה עצמאית, שוות זכויות, המקדשת את כבוד האדם וחירותו, ליהודים בארצם?

כן, זה היה בן גוריון. האיש שידוע באמרת השפר שלו: "מי שאיננו מאמין בניסים אינו מציאותי"... מצחיק? ממש לא. מדינת ישראל היא באמת נס. והוא האמין. וסחף את כל הדור ההוא להאמין, להילחם ולהיאבק בכל האמצעים, דלים ככל שהיו, עד שהחזון העצמתי של מולדת לעם היהודי בארצו, קרם עור וגידים והיה לנס המציאות!  

וגם הרצל. עם התמונה האייקונית על המרפסת בבזל. זה שמאה וחמישים שנה קודם לכן, כתב את הספר המיתולוגי "אלטנוילנד" ובו המשפט האלמותי:

"אם תרצו אין זו אגדה"!!

משפט שמופיע בעמוד הפתיחה של הספר. בסוף הספר, לעומת זאת, מופיע המשפט המשלים: "ואם לא תרצו, אז הנה הדבר אשר סיפרתי לכם הוא אגדה, ונשאר רק אגדה"

וכדי שמדינת ישראל שלנו לא תישאר אגדה רחוקה בספרי ההיסטוריה, עלינו להמציא מתוכנו, ממש לברוא, חזון חדש.

את זה הבינו שמעון פרס ויצחק רבין בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים. צמד המנהיגים האלה הבין כי אם חפצי חיים אנחנו כאן, ולא נוכל לנצח לחיות על חרבנו, עלינו ליצור חזון חדש. חזון שיציע עתיד של תקווה לחיים של שגשוג ושלום למען הדורות הבאים. כך נוצר חזון "מזרח תיכון חדש", וגר זאב עם כבש, אחרית הימים המודרנית של הדור ההוא. למרבה הצער, החזון נקטע באיבו. ומאז ועד היום לא קמו מנהיגים שהציעו חזון אחר לאורו יוכלו לאחד את רוב חלקי העם המשוסע ולטעת תקווה של חיים מיטביים לדור הצעיר בארצנו. ובהעדר חזון, יפרע עם, וזה מה שאנו עדים לו בימים אלה ברחובות ובכיכרות ארצנו. הצעירים מוחים, מפגינים, מחפשים מנהיג ומנהיגות אחראית, כנה, שרואה אותם ושמסוגלת להוביל אותם לחוף מבטחים. האונייה מטלטלת על גלי צונאמי אדיר ששוטף את הארץ ואין קברניט. יש קבינט, עשרות אולי מאות נושאי תפקידים, מפוזרים ומפולגים, אך קברניט איין. חזון איין ותמונת העתיד המיטבי מתרחקת מן העין.

דרוש חזון חדש לעם היושב בציון. דרוש מנהיג, שיהווה מגדל של אור, מוביל הדרך. 

 אנו במדבר מנהיגותי, מחשבתי ורגשי. דרוש משה רבנו שיוליך אותנו עם חזון חדש לארץ המובטחת!