הבלוג שלי #קורונה

בעשרת ימי תשובה בין ראש השנה ליום כיפור מתגנבת לליבי תחושה שמה שכולנו צריכים עכשיו בבירור, זה למצוא שם חדש לסיפור. הסיפור של כולנו, החזון, האתוס הלאומי...

שנה הלכה, שנה באה ואני כפי ארימה, תפילה אשא, לקול שופר נישא שנהייה שנה קדימה! שנה טובה, שנה טובה! שנה טובה למדענים אשר על המשמרת תמצאו חיסון לעולם מוכה צינון...

"אני חושב שבימים טרופים אלה, אנחנו חייבים להפסיק את הברדק, להפשיל שרוולים לקום בבוקר ולעבודה"... אז כל אחד והעבודה שלו, אם יש... זאת שלי...

בא לי להיכנס לחדר בריחה ולנעול את הדלת עד חלוף החשיכה, עד שייכנס קצת אור בין הדלת לרצפה. בואו איתי לחדר הבריחה...

פעם אחת בעולם יותר יפה שאימא עוד שתתה המון קפה כי היה לה כסף לנספרסו בכיכר שהיה לה בארנק קצת מיותר ובילתה אימא עם בנה הצעיר...

השר בלי תיק והשרה לענייני כלום אחד רק מעתיק והשניה לא עושה מאום אמר השר בלי התיק: איזה כיף לי, ממש מדליק אני מוזמן לאולפני הטלוויזיה...

יצאתם לחל"ת? למי איכפת? חזרתם מחל"ת? תדאגו שלא תפוטרו בבת אחת... כי במצב הנוכחי, מה שהכי הכי בוער על ראש מנהיגינו...

אתמול בחמש אחרי הצהריים, הלכתי לי בדיזינגוף בינתיים, ובדרך ראיתי, שהתיאטרון שלנו סגור. הדלתות נעולות...

יושבים בבית משפט ומרגישים בתוך בועה מה לא עשינו כמה בכינו כמה נורא... יושבים בבית משפט...

עוד בימים הראשונים של ההיסטוריה כשהעולם היה שרוי עוד באופוריה, ולא היו כלל מסיכות וג'ל ידיים

ניסיתי להסתכל על העולם מזווית קצת אחרת, אחרי הכל, יש לנו ממשלה נבחרת, ולשים בקצה החוטם משקפיים...

עד שהתרגלנו רק לא מזמן לכניסתם לחיינו של ה"תווים" הצבעוניים, תו אדום – רמזור בצומת הדרכים של הצרכנים...