הבלוג שלי

הייתי בפריז וגם ברומא ראיתי את שבעת פלאי תבל אבל בואו נודה שאין כזו ארומה כמו זו שיש בכנסת ישראל...

אין אהבות שמחות, שר יוסי בנאי בשירו המפורסם והיפה, אך מה זאת עצבות האהבות, מול זעם המחאות וזעקת...

מצאתי לי גלגל הצלה דו שבועי בדמות מאמן כושר אישי שבמקרה הוא גם הכי הכי קרוב לנפשי

עד שהתרגלנו רק לא מזמן לכניסתם לחיינו של ה"תווים" הצבעוניים, תו אדום – רמזור בצומת הדרכים של הצרכנים...

אז בבית הספר על הקיר תמונה, כך, להקת כוורת, בשיר הנודע. אז בבית הספר המורה קיבלה ילדי כיתה א'...

שבעים ושתיים שנה זה לא צחוק ובימינו אלה, זה אפילו בקבוצת סיכון, אך בכל זאת, וזה ממומלץ על פי החוק...

עוד כשהייתי ילדה בת חמש לקח אותי אבי לניצנים ושם בין חמש לבין שש היו מתקבצים עוד אנשים...

לא, אינני בן אדם דתי חילוניות היא אמונתי וגם דרכי. אך אם אומרים שבכל בן אדם...

אז יש לנו ממשלה. שיהיה בשעה טובה? ואם היו אלה חדשות טובות הרי שכולנו היינו רוקדים ברחובות...

צמד מילים שמאחוריו מיזם מהזמן האחרון, העברה דורית של לזכור ולא לשכוח...

מה דעתכם על ההמצאה החדשה שלי "זים זום חברתי"? עלה בראשי שלאחרונה חיינו מנוהלים ע"י צמדי...

מימונה 2020 "תרבחו ותסעדו" צמד מילים, מדי שנה מגיע עם שולחן עמוס בסוכר, מופלטות ומתוקים